"במשך שנים היו לי חלומות בלהה שקשורים במים" מספרת קרן, בת 14
מסאותהמפטון שבאנגליה. "שוב ושוב מצאתי את עצמי מתעוררת מסיוטים באמצע הלילה. רציתי לשים לזה סוף, והחלטתי להצטרף לקבוצה מיוחדת
בעיר מגורי, במסגרתה עושים מדיטציה והיפנוזות.
"במהלך ההיפנוזה שעברתי שם גיליתי, שבגלגול קודם הייתי מישהי בשם
מלי צ'יימברס, ושבגיל 17 ברחתי מבעלי עם המאהב שלי. אני זוכרת את עצמי בבהירות הולכת לאורך סיפון של אוניה, חבוקה בזרועותיו של
האהוב, תומאס ארתור בראונינג. אני זוכרת גם את תחושת השמחה שפיעמה בי לקראת פתיחותו של דף חדש בחיי, באמריקה. אבל מזלי היה רע.
תומאס ואני טבענו בלילה של 15 באפריל, 1912. לספינה שהפלגנו בה קראו טיטניק.
"במשך זמן רב הייתי מהופנטת מהגילוי הזה, וניסיתי לגלות עוד פרטים על הגלגול הקודם שלי.
חיפשתי את רשימת הנוסעים בטיטניק, וכשמצאתי אותה גיליתי שלא נכללו בה השמות של מולי ותומאס. גם את רישומי הלידה שלהם לא הצלחתי
למצוא. חשבתי שכנראה מולי ותומאס היו בסך הכל פרי דמיוני.
"ערב אחד, במסיבה, ראיתי נער שמהרגע הראשון משך אותי מאוד. ניגשתי
אליו והתחלנו לדבר. שמו היה ריצ'רד, הוא היה בן 16, ובאותו ערב החלטנו לצאת.
מהר מאוד התאהבתי בו והוא בי. אחרי כחודשיים, הוא שאל אותי פתאום האם אני מאמינה בגלגול נשמות. הלב שלי דפק בחוזקה , והרגשתי כאילו
אני יודעת מה הוא הולך להגיד לי. 'אני חושב שחייתי בגלגול הקודם', אמר ריצ'רד, 'הייתי עובד מספנה בסאותהמפטון
'.
"קטעתי את דבריו ואמרתי:' קראו לך תומאס ארתור בראונינג, הייתה לך אהובה בשם מולי צ'יימברס, ויחד ברחתם מבעלה והפלגתם בטיטניק'!
"ריצ'רד היה המום. הוא שאל איך אני יודעת את זה, ואז גיליתי לו שאני הייתי מולי צ'יימברס. פרצתי בבכי, והוא חיבק אותי.
"מאז אותו ערב, אנחנו בלתי ניתנים להפרדה. שנינו מאמינים שאהבתנו הייתה כה חזקה, שהנשמות שלנו דאגו שניפגש שוב. איזה הסבר אחר אפשר
לתת למה שקרה לנו? אני בטוחה שמתישהו נגלה עוד פרטים על חיינו הקודמים, אבל כרגע אנחנו מסתדרים עם המצב הקיים, וממשיכים מהנקודה
בה הפסקנו לפני שנים
