נמצא מקומו האמיתי של הר סיני

בהמשך לכתבה הקודמת שבה הבאנו הוכחות למיקום האמיתי שבו חצו עם ישראל את ים סוף, קבלו את הדבר המדהים הבא:
הוכחות למיקום האמיתי של הר סיני, עליו קיבלנו את התורה הקדושה.

הקדמה

 

 

ב-1978 נמצאו לראשונה על ידי החוקר רון וואייט במפרץ ים סוף, בצד המצרי (נואיבה) חלקי מרכבות, עצמות אדם ועצמות סוסים שלפי בדיקה היו שייכים לצבא פרעה שרדף אחרי עם ישראל וטבע בים.
יותר מאוחר נמצאו עוד חלקי מרכבות גם בצד שמנגד – כלומר בצד של ערב הסעודית..

שימו לב לעובדות הבאות:

1. האתר שנקרא היום "הר סיני" שעליו עומדת כנסייה בחצי האי סיני,
נבחר על ידי אשה אחת נוצריה, במאה הרביעית לערך, ולא נמצאו שם ראיות שמוכיחות שזהו הר סיני האמיתי.
2. כל הממצאים מראים שעם ישראל חצו את ים סוף מנואיבה לחוף שממול ששייך לערב הסעודית,
3. המקום בו מוזכר הר סיני (חורב) לראשונה בתורה הינו כאשר משה היה רועה את צאן יתרו במדיין (פירוט בהמשך).
4. בתורה כתוב שהר סיני נמצא במדיין, וערב הסעודית של היום מופיעה לאורך כל ההיסטוריה ובמפות עתיקות, כמדיין.
ומעניין שעד היום איזור זה (של הר סיני) בערב הסעודית, נקרא "מדיין" (madian).
5. יוספוס פלאביוס ההסטוריון הידוע כתב שהר סיני היה הגבוה בהרי העיר מדין שנמצאת מחוץ לעיר א-ל באד.

לאור העובדות הנ"ל, היה ברור לחוקר רון וואייט שהר סיני צריך להיות בערב הסעודית. אך היכן בדיוק בערב הסעודית?

רון קרא את הטקסט המקראי בנושא, וראה במפות תצלומי אוויר שישנו רכס הרים באיזור הצפון-מערבי של ערב הסעודית מול חוף נואיבה שמתאים לתיאור המקראי לרכס בו נמצא הר סיני.

מהכתוב, רון הבין כי עם ישראל ישבו באזור מוקף רכס הרים, וברכס זה נמצא, ג'בל א-ל לוז (הר החוקים) שאצל המקומיים מוכר גם בשם "ג'בל מוסא " (ההר של משה), שלפי התחקיר שהוא עשה, הר זה מתאים בדיוק לתיאור המיקראי של הר סיני.

יוספוס פלאביוס הידוע כתב שהר סיני היה הגבוה בהרי העיר מדין שנמצאת מחוץ לעיר א-ל באד.
במפת האיזור, ג'בל א-ל לוז, נמצא בנקודה הגבוהה ביותר בצפון-מערבה של ערב-הסעודית, הר זה נמצא כפי שצויין, ברכס הרים שבו, מספר ואדיות וקניונים שבהם מקום נרחב מספיק בכדי להכיל מספר עצום של אנשים, עם הצאן והבקר וכל רכושם.

כמו כן בין רכס הרים זה לים סוף, ישנו מדבר, איזור מישורי שיכול להיות מדבר סין או מדבר סיני?…

הר סיני – במדין

כפי שראינו קודם, המקום בו הוזכר לראשונה הר סיני – היה כאשר משה היה רועה את צאן יתרו במדין:

ובהמשך פרק זה:

לפיכך, מיקום הר סיני היה במדין ו "אחר המדבר" , כלומר הר שיש לו גבול שהינו מדבר.
בהתחשב בנתונים הללו יחד עם הממצאים הקודמים לגבי מיקום חציית ים סוף,
רון חיפש הר שנמצא בצד המזרחי של מפרץ ים-סוף, שמתאים לתאורים שהזכרנו, והוא מצא רק הר אחד שעונה על כל התנאים:
וזהו ההר הידוע בשם – ג'בל א-ל לוז.

כשהוא התבונן בתצלומי האויר של האיזור, הוא הבחין בכך שלהר זה ורכס ההרים בו הוא נמצא –
ישנה צורה של כמעט, חצי עיגול, כשסביבו ישנו מדבר גדול.
בנוסף לכך הוא גילה, שישנו נווה מדבר גדול ויחיד במרחק 10-15 מיילים מההר ב- "א-ל באד", שייתכן ונווה מדבר זה, היה ביתו של יתרו.

סיפור הגעתו של החוקר רון וייאט להר סיני

רון וואייט הבין שאם אכן, זהו הר סיני האמיתי, חייבים להיות שם ממצאים ארכיאולוגיים שיוכיחו זאת מעבר לכל ספק.
לפיכך הוא הגיש בקשה לויזה מהשגרירות הסעודית, כדי לבקר באיזור, אך לא קיבל שום מענה..

רק לאחר כ-4 וחצי שנים (1984) הוא החליט שהוא חייב לנסות להיכנס לסעודיה גם ללא ויזה.
הוא גילה, שאם מישהו נתפס ללא ויזה בסעודיה, אז פשוט מלווים אותו לגבול ומגרשים אותו, ובמקרה הכי גרוע, מחזיקים אותו לא יותר מ- 21 ימים.
לפיכך, הוא החליט שזה שווה סיכון ושהוא ובניו ייכנסו לסעודיה ללא הויזה.

רון ובניו הגיעו לירדן (לשם הם כן קיבלו ויזה) טיילו קצת, ואז נסעו עד קרוב לגבול עם סעודיה, החנו שם את מכוניתם המושכרת, חצו ברגל את הגבול ונכנסו לתוך סעודיה בלי להיתפס.

לג'בל א-ל לוז הם הגיעו בטרמפים ומוניות.

בסקירה של התחום שסובב את ההר, התגלה שטח ענק מימדים שמוקף ברכס הרים שסוגר את המתחם, מה שמתאים בדיוק לתיאור של הר סיני-חורב.

כאן חלה תפנית כאשר רון ובניו נתפסו, הועברו למעצר בירדן ועברו חקירה שבה סיפרו לחוקריהם על כל העניין של התגליות בים סוף, ואמונתם לגבי מיקום הר סיני.
ואז, 3 סעודים, לקחו את רון לטיסה במסוק היישר לחוף המזרחי של מפרץ ים סוף (אילת), למקום בו טען רון, חצו עם ישראל את ים סוף.
המסוק נחת על החוף, בדיוק מול חוף נואיבה, שבמצרים.
זה לא היה קשה למצוא את המיקום הנכון, מכיוון שחוף נואיבה נראה בקלות מעבר למפרץ שרוחבו כ- 13 ק"מ בלבד.
כשנחתו על החוף הם מצאו שם, עמוד גרניט ועליו כתב בעברית עתיקה שכלל את המילים:

מצרים, מתו,שלמה,אדום,פרעה,משה, מים, ושם השם.

עמוד הגרניט

הסעודים היו נדהמים, היחס לרון השתנה, מכיוון שבכל ערב הסעודית לא נמצא כתב עברי קדום עד כה, וכאן הוצגו ראיות חותכות לדבריו של רון.
למעשה, ייתכן שעמוד הגרניט הזה, הציל את חי רון ובניו, עד כה, הסעודים לא ידעו על הימצאותו של ממצא זה, מכיוון שהוא נמצא באיזור מאד מרוחק ולא מיושב.
לבסוף, רק לאחר 75 ימים, שוחררו רון ובניו מהמעצר.
לא עבר זמן רב מאז שובו של רון לביתו, ויום אחד הוא קיבל שיחת טלפון מאדם בשם – סמרארן א-ל מוטאירי שטען כי הוא חבר של כמה מסוהריו של רון, לסמרארן א-ל מוטאירי היו יחסים קרובים עם המלך הסעודי,
והוא שמע על טענתו של רון לגבי הימצאותו של הר סיני באיזורו. מסתבר שכמה מחוקריו של רון, האמינו לטענותיו לגבי הר סיני, ושיכנעו בכך את סמראן שגר בטאבוק (שנמצאת רק כמה שעות נסיעה מההר).
סמראן סיפר לרון בשיחת הטלפון, שמאז שהוא שמע על ההר, הוא לא יכל לאכול, לישון או להתרכז בדבר, הוא היה חייב לראות זאת בעצמו !
סמראן הגיע לנאשוויל, התארח מספר ימים אצל רון ושכנע אותו לחזור עימו לסעודיה.
לסמראן היו הקשרים ולרון הידע, ויחד הם יוכלו "לגלות" את האתר, אולי אפילו לעשות סרט ולהיות מפורסמים, אלו היו שאיפותיו של סמראן.
שאיפתו של רון היתה פשוט, לתעד את הממצאים וההוכחות, והצעתו של סמראן נראתה הדרך האידיאלית להשיג זאת.
וכך – רק 11 חודשים לאחר שהוא ובניו שוחררו מהכלא הירדני, הוא חזר לג'בל א-ל לוז, והפעם – באופן חוקי.

1985

ב-1985 נחתם חוזה בין סמרארן א-ל מוטאירי , רון וואייט ודייב פאסולד שעמד לנסוע עם רון לערב הסעודית.
הסיבה לחוזה היא מכיוון שאם זרים רוצים לעבוד בערב הסעודית, הם חייבים שיהיה להם הסכם עסקי חוקי עם אזרח סעודי.
שלושתם חתמו על החוזה.

הם טסו לערב הסעודית ובבוקר למחרת הם הגיעו לג'בל א-ל לוז מלווים בנהג ופועל.
כשהם קצת טעו בדרך, הופיע בדואי מקומי, והם שאלו אותו, כיצד מגיעים להר ג'בל א-ל לוז,

והוא ענה : ההר של משה נמצא כאן !
מדהים לגלות שבמסורת המקומית, מזהים הר זה כהר סיני של משה רבנו.

בבוקר למחרת, הצטרפו לרון ודייב, צוות מחקר כשבראשם אדם בשם – אבו קולט.

התגליות המדהימות

ניתן להמשיך לפרט את סיפורם של רון וחבריו עוד הרבה, אך נעבור ישר לתגליות אחת לאחת בצמוד לציטוטים מהמקרא, ונעשה זאת לפי הסדר של מסע בני ישראל:

מרה

כ-33 ק"מ מהחוף של מפרץ אילת-ים סוף שבצד הסעודי מול נואיבה (המקום בו לפי הממצאים חצו עם ישראל את ים סוף), נמצאו מעיינות שהמים בהם מרים מאד (כנראה של מרה), דוגמאות עפר מהמעיינות נבדקו באופן כימי, ונמצאו שם כמויות גדולות של ברזל ומלח ממוסס שהפכו את המים למרים:

המעיינות ודגימות העפר (מתוך תכנית שהוקרנה ב-PAX TV)

אילם

בהמשך מצא רון באזור זה 12 מעיינות והרבה עצי דקל כפי שמוזכר בתורה:

המקום בו נמצאו 12 המעיינות

עוד תמונה של המקום שכנראה היה "אילם"
מסתבר שמערות שנמצאות באיזור, נחפרו על ידי ארכיאולוגים סעודים, ואלו אמרו שהם מצאו שם כתבים שמעידים על כך שמשה עבר דרך איזור זה עם עם ישראל.

רפידים

עוד ממצא מדהים התגלה בצד המערבי של מתחם ההר על גבעה גבוהה:
סלע ענק מפוצל באמצעו, גובהו 18 מטרים רוחבו 12 מטרים ועומקו- 6 מטרים, יושב בקצה העליון של גבעה סלעית.
במבט קרוב יותר רואים עדויות ברורות לסחף מים, דבר מפתיע בהתחשב בכך שסלע זה ממוקם באמצע מדבר יבש !
אם נחפש הקשר מקראי לאותו סלע, נמצא משהו מעניין בשמות י"ז ה-ו:

בדרך להר סיני עם ישראל חנו ברפידים ולא היו שם מים, אז הם
התלוננו לפני משה רבנו, והשם הורה למשה רבנו להכות בסלע .

והנה התמונות:

מבט מרוחק

ועוד יותר קרוב – שימו לב לסימני סחף המים

מבט מרוחקלחצו להגדלה

יותר מקרוב

להמחשת גודל הסלע,
שימו לב לאדם במרובע המובהר

והכי קרוב – כדי שתראו באופן ברור את סימני הסחף

הר סיני

הדבר הראשון בו הבחין רון עוד לפני שנעצר ב-1984 היה שקצהו העליון של ההר ג'בל א-ל לוז היה מושחר לחלוטין,
הסלעים בחלקו העליון של ההר נראים ממש שרופים ושחורים:

ציטוט מהתורה

תמונות

הסלעים השרופים-השחורים
צילום בחלק העליון המושחר

מבט מרחוק ומקרוב של פיסגת הר סיני – ג'בל א-ל לוז

המזבח שבנה משה רבנו

למרגלות ההר, התגלו שרידי מזבח גדול בנוי מאבנים:
ידוע כי לאחר הניצחון של עם ישראל על עמלק שבאו להילחם בהם ברפידים, משה רבנו, בנה מזבח:

תמונות

מבט על המזבח מההר

מבט מלמעלה

שרידי המזבח

מבט מקרוב

מבט מקרוב

המזבחות של 12 השבטים

נמצאו בבסיס ההר 12 עמודים בעלי קוטר של כ- 5.5 מטרים.
למה לא 7 או 11? אנו יודעים שהיו 12 שבטים בעם ישראל וזה מתאים בדיוק למה שכתוב:

12 העמודים

בארות

נמצאו בארות גדולים מאד שבלטו רק בכמה סנטימטרים מעל פני האדמה,
(מה שמראה על כך שישבו שם אנשים לאורך זמן).

מזבח העגל

בשמות ל"ב – מסופר על בניית מזבח העגל:
למרגלות ההר נמצא מזבח ענק ועליו 12 ציורים עתיקים של עגלים, בסגנון מצרי קדום.
ארכיאולוג שהגיע למקום מאוניברסיטת ריאד התלהב מאד כשראה את העגלים,
הוא ציין שהם בסגנון מצרי, ושאין בכל ערב הסעודית עוד ציור כזה.
הנה התמונות:

מזבח העגל

עוד ציורים

ציור הפרה בסגנון מצרי עתיק
בהמשך כתוב בתורה כך:

שימו לב למילים המודגשות: משה שרף באש וטחן דק את עגל הזהב –
במקום בו נמצא מזבח העגל, מצא רון אבק זהב…

אבני ריחיים

נמצא חלק של אבן טחינה או אבן ריחיים. בתורה כתוב שעם ישראל היו אוספים את המן וטוחנים אותו:

מערת אליהו הנביא

אנו יודעים גם, שאליהו הנביא נמלט למערה בהר סיני – חורב, מפני איזבל שביקשה להרגו,ככתוב:

וזה אומר שבהר סיני האמיתי, חייבת להיות מערה, ואכן בג'בל א-ל לוז נמצאה מערה:

המערה ממול, ולמעלה שימו לשקדיה

מבט מתוך המערה

מעגלי אבן

כמו כן, בצד המערבי של ההר נמצאו הרבה מעגלים מאבנים גדולות עם מפתנים
וישנן השערות שונות למה הם שימשו, אחת ההשערות אומרת שאולי כל משפחה בנתה על מעגל אבנים שכזה, את האוהל שלה:

מעגלי האבן

מבט מקרוב

הדמיה של אוהל לפי אחת ההשערות

הקברים

בשמות ל"ב פסוק כ"ח כתוב שלאחר מעשה העגל ושבירת הלוחות, הלווים הרגו כ-3000 איש
ובשמות ל"ב פסוק ל"ה כתוב על מגפה שהיתה בעם ישראל.
כ-6 קילומטרים צפונית להר ישנו איזור מוקף גדר שיכול להיות בית קברות. קוטרו כ-360 מטרים, ויש בו מאות אבני מצבה מאונכות ללא כתב או הספד רק כמה צורות של חיצים וריבועים, צילומי לווין
מגלים שם בורות שנחפרו פעם ונראים כמו אלפי קברים.

המקום אליו עלו משה, אהרון, נדב ואביהוא ו-70 מזקני ישראל

בשמות כ"ד כתוב שמשה, אהרון, נדב ואביהוא ו-70 מזקני ישראל עלו להר (אך לא לפיסגה),
כך שצריך להיות במעלה ההר איזשהו איזור מישורי שיכול להכיל 74 אנשים, ואכן, נמצא בהר איזור כזה:

המשטח שנמצא מתאים

מפות וצילומי לוין

תגובת הסעודים

זמן קצר לאחר שהתגלו כל הממצאים הנ"ל, הממשלה הסעודית סגרה את האתר של ג'בל א-ל לוז, ואין יותר גישה לארכיאולוגים זרים לחקור את האתר.
הסעודים בנו גדר מסביב לאתר, הציבו שלטי אזהרה שעליהם כתוב שזהו איזור ארכיאולוגי והציבו שם משמר צבאי כדי למנוע כל אפשרות סיור באתר.

הגדר והשלט שהציבו הסעודים

ביתן השמירה